היא הגיעה אלי לפגישת טיפול ראשונה, ילדה נאה חביבה, שקטה ונימוסית.
הילדה סיפרה לי לאט לאט, יותר ויותר מהו מצבה החברתי. לא, היא לא דחויה בצורה קיצונית, ולא היא לא התלוננה שמציקים לה או מתעללים בה. 

מה שנגע לליבי באותה ילדה, היא ההשלמה עם הבידוד!
הילדה הזו, על אף חביבותה וללא בעיות פיזיות או מוגבלויות שונות, מאמינה שזהו מקומה בחברה.
מקומה להבנתה הוא להיות ליד החברה וכל מאמץ לכיוון השתלבות, דינו כישלון!
– הילדה הזו מאמינה במחשבה: ״ אני לא אדם חברותי, אין לי היכולת, ונגזר עלי להיות בצד… עצוב!
בעבודה עם אותה ילדה אני ערני ,בראש ובראשונה, לאתר את המקום בו יש ״חריצים״ באותה אמונה, את אותו מקום עדין שדרכו עדיין מאירות מחשבות שמאמינות שאפשר לשנות את המצב החברתי ולצאת מהבידוד האפור .

 מרגע שאיתרתי את אותם בקעים טובים, אני משקף ומהדהד את זה חזרה לילדה, כדי שתראה שגם אני רואה, ושתדע שאני מאמין בה.
 יותר מכך , הרגע הזה בו שנינו מסכימים שאפשר אחרת, מאמינים בזה, זהו רגע מאד חשוב , שמהווה עוגן להמשך הטיפול.

 בשלבים הבאים אני אסייע לה ללמוד כישורים חברתיים, שיאפשרו לה להשיג הצלחות ויחזקו לה את הביטחון העצמי עוד ועוד עד שבפועל            היא תצא מהבידוד וחדוות החיים תפעם בה בטבעיות.